MONSIEUR DE SAINT-MARC, המייסד האנשים שעיצבו את לה טור בלאנש הם בלתי נפרדים מההיסטוריה שלה. כל אחד בדרכו שלו, הם הרים את האחוזה לשורות הגדולים ביותר, על ידי לקיחת סיכונים, דמיון, חשיבה מחוץ לקופסה והשקעות. מחפשי הזהב הללו – שם תואר יקר ערך שמתאים כל כך לסוטרן – יצרו את אבני החכמים שלהם בצורת… נאגטס. הראשון שבהם: מר דה סן-מארק, אדון לה טור בלאנש. נוכל לחזור הרבה יותר אחורה בזמן, אך המנזר הקרתוזיאני הקטן המקורי, שהפך מאוחר יותר לטירה, אבוד במידה מסוימת ברישומים הנוטריוניים ובארכיונים אחרים. לכן אנו זקוקים לנקודת התחלה. מר דה סן-מארק, לורד לה טור בלאנש – שנתן את שמו לאחוזה – הוא מקום טוב להתחיל בו. אנו נמצאים אז באמצע המאה ה-17. הוא היה פקיד בפרלמנט של בורדו. משאביו הכספיים הניכרים אפשרו לו להפוך את הכרם ואת בית המגורים הצנוע לטירה מפוארת. הוא אפילו בנה מגדל כדי להצדיק את שמו! פרדריק פוקה, התובעני דמות נוספת שתרמה באופן פעיל למוניטין של שאטו לה טור בלאנש היה פרדריק פוקה, במקור מגרמניה. קהילה זו הייתה מיוצגת היטב באזור באותה תקופה, אזור שאופיין גם הוא בפרוטסטנטיות האנגלית. מר פוקה המציא מחדש את היין המתוק של סוטרן. כך תעשו זאת. פרדריק פוקה הביא עמו את טכניקת הבציר המאוחר, שכבר הייתה נהוגה באופן נרחב במולדתו, אך גם בכמה אחוזות ידועות כמו יקם וסודואיראוט. פרדריק פוקה, שלא הסתפק בהיותו חלוץ, היה גם בין אותם בעלים משפיעים וחדשניים שהצליחו לשכנע ייננים ושכנים אחרים – אפילו את ההססים ביותר – לאמץ את שיטת הבציר הסלקטיבי, שתתרום להצלחת היישוב. הוכחה ליתרונותיה של יוזמה זו הגיעה בשנת 1855 כאשר יינות סוטרן, כמו אלה של מדוק, סווגו על ידי איגוד סוכני היין של בורדו. באותה תקופה, המטרה הייתה לבחור את ה"טובים ביותר", הראויים להצגה בתערוכה העולמית בפריז. שאטו לה טור בלאנש – פרמייר גראן קרו של סוטרן – היה, כמובן, בין הראשונים שנבחרו. טקס הקדשה אמיתי